החלטה בתיק ת"א 306-99

1.         בפניי בקשה, שהוגשה על ידי מר פוקס אהרון (להלן: "התובע"), למינוי מומחה נוסף בתחום האורטופדיה, לשם קביעת נכותו בברך שמאל ובשורש כף יד שמאל, ולהטיל את הוצאות חוות דעת המומחה על הנתבעות.

            התובע מנמק את הבקשה, כי בחוות דעתו השנייה של מומחה השיקום, ד"ר עצמון צור, מיום 22/02/09 נסקרו בעיות בברך שמאל ובשורש כף יד שמאל, שלא נזכרו בחוות דעתו הראשונה מיום 25/05/04.

            עוד טען התובע, כי בית משפט לא התיר לו לשאול את מומחה השיקום, ד"ר עצמון צור, אודות המקור לבעיות התובע בברך שמאל ובשורש כף יד שמאל, וככל שהותר לו לשאול, העלה המומחה, ד"ר עצמון צור, השערות בלבד לעניין מקור בעיות אלה, לנוכח העובדה שלא בדק אותן ואף לא קבע בעטיין נכות.

            ב"כ התובע מציין, כי כאשר ב"כ הנתבעות הפנה ביום 21/04/05 שאלות הבהרה לפרופ' אידלסון, המומחה בתחום האורטופדי, השיב המומחה כי מומחיותו מתמצית בתחום הכתף והמפרקים.

            התובע טוען, כי ממסכמים שצורפו לתצהיר אשתו של התובע, התובעת 2, עולה, כי בתאונה מיום 08/07/98 נפגע התובע בברך שמאל, וייתכן ופגיעה זו "נשכחה" במערבולת פגיעותיו הקשות של התובע, והותירה רישומה בהמשך עם העמסת המשקל על ברך זו.

            התובע טוען, כי לנוכח הכללים הנוהגים למינוי מומחה רפואי בתאונת דרכים, אין מקום לדחות הבקשה למינוי מומחה, חרף השלב בו הוגשה, מקום שקיימת ראשית ראייה לאפשרות של קיומה של נכות עקב התאונה, ולעתים לא ניתן למנוע ואף ראוי למנות מומחה בשלב מתקדם של המשפט, בפרט כאשר לא מונה מומחה רפואי בתחום הנדרש לקביעת נכותו של התובע.

2.         הנתבעות 1-2 מתנגדות לבקשה. לטענתן, פגיעותיו של התובע בתחום האורטופדי התמצו בפגיעה בכתף, ועל כן מונה ד"ר אידלסון כמומחה רפואי לקביעת נכותו של התובע.

            הנתבעות 1 ו-2 טוענות, כי בין לבין הוכרה התאונה כתאונה עבודה, וממילא חל משלב זה סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), ואין מקום כלל להיזקק להוראת סעיף 6(א) לחוק.

            לטענת הנתבעות 1 ו-2, הטענות המשמשות עילה לבקשה עלו כבר בשנת 2005, וכבר אז נודע כי ד"ר אידלסון מומחיותו הינה בכתף ולא בתחומים אחרים, ואילו הבקשה צמחה על רקע ניסיונו של ב"כ התובע לקבל מד"ר צור בחקירתו מיום 22/02/12 מענה לצרכים שנובעים מפגיעות נטענות ביד שמאל ובברך שמאל, ניסיון שבדין לא צלח.

            הנתבעות 1-2 הוסיפו וטענו, כי היענות לבקשה בשלב זה, כאשר מהמסמכים שהתובע צירף עולה כי סיבת הכאבים ביד ובברך לא ידועה, תביא אך להארכה נוספת של ההליכים בתיק.

            לנוכח העובדה, כי במסמך, המסומן 3 וגם 12 בנספח ג' לבקשה, צוין כי הפגיעה בברך שמאל אירעה בתאונה מיולי 1998, עולה בבירור, כי אין זו העת לנסות ולערוך מסע דיג לקביעת נכות בגין הפגיעה הנטענת כיום בשנת 2012.

            בנוסף, מצביע ב"כ הנתבעות 1 ו-2 על העובדה, כי בתיעוד נוסף מיום 03/07/05, 06/05/06 ו-14/05/06 וכן פענוח בדיקת MRI מיום 03/06/06 מצביעים, כי מצב הברך ושורש כף היד תקין, ובהקשר זה טוען ב"כ הנתבעות, כי אין להסתמך בתיעוד שנערך על ידי הפסיכיאטרית.

            הנתבעות 1 ו-2 טוענות, אפוא, כי כאשר אין פגיעה ראשית וכאשר קיים שיהוי של מינימום 7 שנים בהגשת הבקשה, אין כל מקום להיענות לבקשה.

3.         הנתבעת 3 מתנגדת אף היא לבקשת התובע למינוי מומחה נוסף בתחום האורטופדי, הן מחמת התיישנות, שיהוי ובהיעדר תצהיר התומך בבקשה והמבהיר את השיהוי שבהגשת הבקשה.

            בהקשר זה מפנה הנתבעת 3 לאמור בסעיף 11(ג) לבקשה, שם מציין התובע, כי הבעיות בברך שמאל ושורש כף יד שמאל נגרמו בתאונה מיום 08/07/98, הלכו והתפתחו וקיבלו ביטוי במסמכים הרפואיים החל משנת 2005 ואילך. לאור האמור טוען ב"כ הנתבעת 3, כי יש מקום להורות על דחיית הבקשה.

            הנתבעת 3 מוסיפה וטוענת, כי מבקשת התובע עולה, כי עוד בשנת 2005 ידע התובע כי המומחה שמונה בתחום האורטופדי אינו מומחה, אלא בתחום הכתף, וחרף העובדה שחלפו מאז כ-7 שנים, לא נקט בצעד כלשהו, לרבות בקשה למינוי מומחה, ובפרט על רקע הנטען ולנוכח העובדה שהפגיעות היו ידועות לתובע זמן רב, עוד לפני שנת 2005.

            הנתבעת 3 מציינת, כי גם ממועד הגשת חוות דעתו המשלימה של ד"ר עצמון צור חלפו כ-3 שנים, ואף במהלך תקופה זו לא הוגשה הבקשה למינוי המומחה הנוסף.

            לחילופין, מציינת הנתבעת 3, כי דין הבקשה להידחות אף מהטעם שאין כל ראייה, המבססת את טענת התובע, כי מדובר בבעיות שהתפתחו על רקע התאונות נשוא כתב התביעה, וכאמור על התובע להצביע לא רק על ראשית ראייה לקיומה של נכות, אלא גם על קיומו של קשר סיבתי בין תלונות התובע לתאונות.

            הנתבעת 3 טוענת, כי לחילופין, וככל שבית משפט ייעתר לבקשה ויורה על מינויו של מומחה, יש להגביל את מינוי המומחה לתאונה הראשונה בלבד, שכן אף התובע טוען כי הפגיעה נגרמה בתאונה משנת 1998, ובכל מקרה יש להשית את תשלום שכר טרחת המומחה על התובע.